בית המשפט העליון קבע, כי אלמנת הבן הממשיך שהלך לעולמו היא "בת ממשיכה"

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הורי ה"בן הממשיך" שהלך לעולמו בטרם
עת, והותיר אחריו הורים אלמנה ושלושה ילדים, תוך שקבע כי אלמנת "הבן הממשיך", הינה "בת
ממשיכה" במשק, על אף שבעלה המנוח, מונה לבדו כבן ממשיך טרם נישואיהם.

בסכסוך דנן, הוגשה תחילה תביעה על ידי הורי המנוח, כנגד אלמנת בנם, בבית משפט לענייני משפחה
בקרית גת, לפיה התבקש בית המשפט להצהיר, כי האלמנה איננה בת ממשיכה בנחלה, וכי יש לרשום את
הזכויות בנחלה על שם בן אחר, מכח מסמכי העברה ללא תמורה שנחתמו על ידם.
האלמנה, אשר יוצגה ע"י עו"ד אייל סודאי ממשרד חיימסון – סודאי טענה, כי הינה בת ממשיכה וכי דין
תביעת הורי בעלה המנוח להידחות.

בת הממשיכה במשק

בית המשפט דחה את תביעת ההורים, וקיבל את עמדת האלמנה, וקבע כי היא הבת הממשיכה במשק.
בית המשפט קיבל את עמדת עו"ד סודאי, לפיה מקום בו המתנה הסתיימה ברישום כדין אצל כל הגורמים
הרלוונטים, הרי שמדובר במתנה שהושלמה ולא ניתן לחזר ממנה. עוד נקבע, כי הצדדים )וביניהם המנוח(
לא פעלו להחרגתה של האלמנה מהאפשרות לקבל בבוא היום את הזכויות במשק, שכן מעולם לא נחתם
בין בני הזוג הסכם ממון, וכן לאור העובדה שבני הזוג חיו במשק, בנו את ביתם עם מחשבה לפוטנציאל
קנייני הרי שקיימת הסתמכות. בנוסף, נקבע כי בהגדרת המונח "בן ממשיך" בתקנות האגודות
השיתופיות, נכללת גם בת זוגו של, ולכן האלמנה הינה בת ממשיכה מכוח היותה בת זוגו של המנוח.
למעשה, ביהמ"ש ביצע הרחבה לסוגיית הבן ממשיך, וקבע בפסיקה תקדימית, כי על אף אי מינוייה של
האלמנה כ – "בת ממשיכה" יחד עם בעלה המנוח, היא זכאית לקבלת הזכויות במשק כבת ממשיכה.
בית המשפט הדגיש, כי אילו מינוי המנוח היה משתכלל )כלומר ההורים היו נפטרים קודם( והמנוח היה
נפטר יום אחד לאחר מכן, אזי זכויותיו במשק היו עוברות לאלמנה. מנסיבות אלה, נקבע כי ניתן לגזור
גזירה שווה גם לגבי זכויותיה במותו, גם אם המינוי טרם השתכלל.
ערעור ההורים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין לקבל את
עמדת ההורים לפיה "בן ממשיך" היא זכות אישית שאינה ניתנת להורשה, וכי " הבן הממשיך" איננו יכול
להוריש את זכותו לאשתו. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי כפי שההורים הינם ברי רשות במשק, ועדין רשאים
להעביר זכותם כל עוד הדבר עולה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים בעת יצירת הזכות ) רמ"י (, כך ניתן
להוריש זכות זו.
בית המשפט המחוזי השווה את מינוי "הבן הממשיך", לעסקת מכר דירה לפיה מסירת החזקה תהא
במועד מאוחר יותר, וקבע כי כשם שמדובר בעסקה מוגמרת לקבלת הדירה במועד מאוחר והרוכש יכול
להוריש זכות זו, כך ה"בן הממשיך יכול להוריש זכותו, בכפוף להסכם המשבצת.
בית המשפט המחוזי בחן את הסכם המשבצת והסיק, כי כפי שבת הזוג של בר הרשות במשק הינה
היורשת הטבעית של הזכויות במשק, כך גם בת הזוג של ה"בן הממשיך", מקבלת א ת זכויותיו במקרה של
פטירה.
כמו כן, הדגיש ביהמ"ש המחוזי, כי העובדה לפיה הבן הממשיך נפטר בשנת 2004 והתביעה הוגשה רק
בשנת 2011 ,מלמדת כי בזמן אמת- בעת הפטירה – לא סברו ההורים כי המינוי בטל, והתביעה הוגשה
משיקולים אחרים.
לבסוף, ציין ביהמ"ש המחוזי, כי בין האלמנה למנוח לא היתה הפרדה רכושית ו כי המנוח והאלמנה
הסתמכו על המינוי.
ההורים המנוחים, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וביהמ"ש העליון קיים דיון במעמד
הצדדים בעניין, וביום 18/12/11 פירסם כב' הש' מזוז החלטתו )אליה הצטרפו כב' השופטים מלצר ואלרון(
לפיה אין ליתן רשות ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי.
בית המשפט העליון אימץ את פסקי הדין ד'למטה וקבע, כי הפסיקות מסתמכות על פסיקה ענפה שיושמה
על נסיבות המקרה, לפיה אלמנת הבן הממשיך נכנסת בנעליו של בעלה המנוח, וכי כל עוד לא הוחרג מינוי
בת הזוג ממינוי בעלה הבן הממשיך, הרי שבת הזוג היא הבת הממשיכה במקומו של בעלה המנוח.

סגירת תפריט
Call Now Button דילוג לתוכן