נדחתה תביעת המושב כפר סירקין לבעלות ולזכויות עודפות ‏במקרקעין ‏

שופט בית המשפט המחוזי, השופט בנימין ארנון, דחה את תביעת המושב כפר סירקין, שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל וקק"ל, לבעלות ולזכויות עדיפות בקרקע.

תביעה זו מצטרפת לשורה של תביעות שהגישו אגודות שיתופיות ומושבים חקלאיים בשנים האחרונות, להכיר בזכויות הבעלות שלהם על הקרקע שבחזקתם, ולהצהיר על מתן תנאים טובים יותר מאלה הכלולים בחוזי החכירה עליהם הם חתומים, בהתבסס על טענה בדבר השתתפות ברכישת הקרקע ו/או השקעות שונות בקרקע, בעבר הרחוק.

בתובענה דנא, טען מושב כפר סירקין לבעלות משותפת עם הקק"ל במקרקעין שבחזקתו, ולזכויות עודפות להן הוא זכאי, לטענתו, מאחר שמייסדיו נטלו חלק במימון רכישת המקרקעין בשנות ה 30- של המאה הקודמת.

מנגד, טענו קק"ל ורמ"י כי התביעה התיישנה וכי במילא, זכויות המושב מעוגנות בהסכמים שנחתמו איתם וזכויותיו אינן עולות על תנאי ההסכמים.

ביהמ"ש קיבל את טענת ההתיישנות, אולם חשוב מכך – הגדיל ודן בטענות המושב לגופן. ביהמ"ש קבע כי לא הוכח שהכספים שנאספו מהמושב, בזמנו, שימשו לרכישת הקרקע, וכי טענות המושב בדבר השקעות בפיתוח ובשמירת הקרקע, או טענות המבוססות על השוואה לזכויות הניתנות למגזר העירוני, הן טענות גנריות שאינן ייחודיות בהכרח, לכפר סירקין ולכן – דינן להידחות.

עוד קובע ביהמ"ש, כי לא ניתן לפרש את המשפט: "בתמורה ששולמה עבור רכישת הקרקע", כפי שנכתב בהסכם החכירה, כתמורה בגין ביצוע השבחות במקרקעין. קבלת טיעון בעניין זה תהיה מרחיקת לכת מבחינה פרשנית ותהא מנוגדת לנוסחה ולשונה של פסקה 34 בבג"ץ הקשת המזרחית. עוד קבע בית המשפט, כי פרשנות כזו גם לא תקיים הקריטריונים המצמצמים שנקבעו במסגרת קביעת בית המשפט המחוזי בערעור בעניין קיבוץ חפציבה (ר' ת"א (מחוזי חיפה) 43554-10-12 קיבוץ כפר המכבי-אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל.

נוסף על האמור, קובע ביהמ"ש כי עיון ברשימת ההשבחות וההשקעות הנטענות ע"י המושב מעלה כי מדובר בהשקעות המוטלות באופן רגיל על חוכרים במהלך התיישבותם והחזקתם בקרקע, כי המושב לא הציג הוכחה לכך שבוצעה "השקעה חריגה" על ידו במסגרת הכשרת המקרקעין, וכי קיים קושי מהותי להכיר בהשקעות המושב הקשורות בהכשרת המקרקעין כהשקעות חריגות המבדילות אותו מחוכרים אחרים במצבו. לכן, סבר בית המשפט, כי אין זה ראוי להעניק למושב זכויות יתר אשר עדיפות על אלה של חוכרים אחרים במדינת ישראל. מאחר שהמושב לא הוכיח כי עניינו מקיים את התנאי החריג אשר נקבע בבג"ץ הקשת המזרחית ובערעור חפציבה, עוד קבע ביהמ"ש כי לא קיימת הצדקה להעניק לכפר סירקין הטבות נוספות ו/או זכויות יתר מעבר לאלו שכבר הוענקו לו במסגרת החלטת רמ"י 1991, ואף זאת – בכפיפות להתקיימות התנאים המפורטים בהחלטה 1991, אך לא מעבר לכך.

ביהמ"ש הוסיף ודחה את טענת המושב לפיה זכאי הוא ליהנות הן מההטבות וההקלות שניתנו לו ביחס למקרקעין מכוחם של הסכמי חכירה פרטניים שנחתמו עמו, הן מכוחה של החלטת רמ"י 1991, והן מכוחן של החלטות מאוחרות של מועצת מקרקעי ישראל, שהתקבלו לאחר החלטה 1991.

ביהמ"ש קבע, כי המושב זכאי לבחור באחד משני המסלולים שהוצעו לו על ידי המינהל. האחד – מיצוי הזכויות שניתנו לו בחוזי החכירה הראשיים ובהסדר פרטני מיוחד שנעשה עמו ע"י רמ"י וקק"ל באופן המאפשר לו לממש גם את מלוא ההטבות שניתנו לו במסגרת החלטה 1991 בכפוף להתקיימות כל תנאיה; או לחילופין – לנקוט במסלול השני, דהיינו – חתימה על חוזי– חכירה סטנדרטיים ומיצוי הזכויות המוקנות לחוכרים בהתאם להחלטות מאוחרות יותר של מועצת מקרקעי ישראל. יוצא, אפוא, שככל שהמושב יבחר לממש הטבות שניתנו לו במסגרת החלטה 1991, הוא לא יהיה זכאי ליהנות מן התנאים שפורטו במסגרת החלטה 1178, המאוחרת להחלטה 1991, או מהחלטות מאוחרות אחרות שהתקבלו ע"י מועצת מקרקעי ישראל.

סיכומו של דבר, דחה ביהמ"ש המחוזי את תביעת המושב על רכיביה, וקיבל את כל טענות רשות מקרקעי ישראל וקק"ל. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב ביהמ"ש את התובע בהוצאות הנתבעות, בסך 75,000 ₪.

עד היום, טרם הוכרה בפסיקה טענת מתיישבים בדבר זכויות עודפות המגיעות להם, כביכול, בשל השתתפות ברכישה ו/או השקעות או השבחות בקרקע, טרם החתימה על הסכם המשבצת.

 

לרשותכם בכל עת, חיימסון סודאי ושות'-משרד עורכי דין ונוטריון.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן