מוסד הבן הממשיך

מוסד הבן הממשיך

מוסד הבן הממשיך נוצר בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת, ביוזמת התנועות המיישבות והמוסדות המיישבים ובידיעת מינהל מקרקעי ישראל, בכדי לשמור על אופיו של המושב כיחידה חברתית וכלכלית אחת. עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, רישום הבנים הממשיכים נעשה בסוכנות היהודית ובאגודות עצמן, כאשר רק בעת העברת זכויות לאחר פטירת בר הרשות במשק, הסוכנות היהודית הודיעה למינהל מקרקעי ישראל על זהות הבן הממשיך.

בשנות התשעים של המאה הקודמת, הגיעו הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל לסיכום, לפיו הסוכנות מודיעה למינהל, לצורך רישום אצלו, על זהות הבנים הממשיכים המאושרים על ידה בעת המינוי. במקביל, גם שונה ההסכם המשולש והוספה לו הוראה לפיה העברת זכויות במשק תהיה – "לבן הממשיך שנקבע ע"י ההורים ושאושר ע"י המיישבת (הסוכנות היהודית)".

 

כך, בשנת 1997 קיבל המינהל החלטה ("הוראת אגף חקלאי 55") במסגרתה הוא גיבש נוהל עבודה מסודר בהקשר של מינוי הבנים הממשיכים, ממועד ההחלטה ואילך.

נושא דרישת אישור הבן הממשיך ע"י המינהל, האם הוא נדרש והכרחי, או די באישור הסוכנות, טרם הוכרע סופית לדעתינו וקיימות פסיקות סותרות. מחד, ישנם לא מעט פסקי דין אשר קובעים, כי עם אישור הסוכנות הסתיים מינוי הבן הממשיך, ומאידך ישנם פסקי דין אשר קובעים, כי כל עוד לא ניתן אישור המינהל, הרי שהמינוי נותר בגדר התחייבות ליתן מתנה, ממנה בעל המשק יכול לחזור בהתאם לסעיף 5 של חוק המתנה.

לטעמינו, טרם ניתן פס"ד מכריע וברור בעניין ע"י ביהמ"ש העליון, בוודאי לא כזה אשר מתייחס להוראת אגף 55 של המינהל, והנושא מצוי כיום להכרעת ביהמ"ש העליון.

בן ממשיך הינו בעל שני יסודות: האחד, חברות באגודה, והשני בעל זכות קניין עתידית לקבלת הזכויות במשק מההורים.

בפס"ד אזולאי שניתן בשנת 1993 נקבע שהעברת משק לבן ממשיך שננקב בכתב המינוי, כי היא תעשה "לאחר מות ההורים", נוגדת לסעיף 8 לחוק הירושה. הסיבה שפסה"ד קבע זאת, היתה שהעברה לאחר מוות חייבת להיות בצוואה, ולא היתה כל הוראה בהסכמי רמ"י,  בדבר העברה לבן ממשיך.

עד שנת 1997 הסוכנות היהודית היתה ממנה בנים ממשיכים ולא מדווחת בנוהל מסודר על כך לרמ"י. בעקבות פס"ד אזולאי, קיבלה רמ"י בשנת 1997 את הוראת אגף חקלאי מס' 55, אשר קבעה נוהל מסודר לגני מינוי ורישום בנים ממשיכים בספרי המינהל. עפ"י ההוראה הנ"ל, לא היתה כל חובה לדווח על מינויים של בנים ממשיכים למינהל מקרקעי ישראל עד אז, ודי היה באישור האגודה השיתופית של המושב והסוכנות היהודית למינוי בן ממשיך, לצורך השלמת המתנה (ללא אישור רמ"י).

לפיכך, שונו ההסכמים המשולשים והדו צדדים של המינהל, ונקבע בהם, בסעיף 19ג'(7) להסכם הדו צדדי, וסעיף  20ה'(2) להסכם המשולש, כי המינהל יכבד כל התחייבות של הסוכנות היהודית כלפי חבר אגודה, אשר מינה בעבר את אחד מילדיו לבן ממשיך, וכי יעביר הזכויות לבן הממשיך לאחר פטירת חבר האגודה.

העברת זכויות בהסכם משולש:

ההסכם התלת צדדי קובע מנגנון לעבירות זכות בר רשות – במקרה של פטירת החבר, יועברו כל הזכויות לבן הזוג שנותר בחיים, באין בן זוג לחבר שנפטר יועברו כל הזכויות בנחלה לבן ממשיך.

באין בן ממשיך יעברו כל הזכויות במשק בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965, קרי – משק חקלאי יימסר ליורש המסוגל לקיימו, והוא יפצה את יתר היורשים, ובאין הסכמה בין היורשים מי מוכן ומסוגל לקיים את המשק – יחליט על כך בית המשפט.

החלטה מס' 1 של מינהל מקרקעי ישראל קובעת במפורש, כי עם מותם של בעלי הזכויות הנחלה לא תפוצל ליורשים אלא תוענק ליורש אחד המסוגל לקיים את המשק החקלאי.

כוונת המחוקק בסעיף 114 לחוק הירושה והוראות החלטת מועצה מס' 1 של המינהל האוסרות על פיצול המשק החקלאי, מטרתם הייתה למנוע מצב בו הפיצול של היחידה בין היורשים יביא לאובדן כושרה כיחידה כלכלית – חקלאית עצמאית.

מה קורה אם בעבר היה הסכם משולש ומונה בן ממשיך, ולאחר מכן עבר המושב להסכם דו צדדי?

סעיף 19 ג' (7) להסכם הדו צדדי קובע, כי במידה וניתנו אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות לחבר האגודה באשר למסירת הזכויות במשק לאחד מילדיו (קרי מינוי בן ממשיך),  כי אז תעמוד התחייבות זו בתוקף בעת פטירת המתיישב.

בן ממשיך – עיסקת מתנה

בית המשפט מתייחס למינוי בן ממשיך כעסקת מתנה, או ליתר דיוק כהתחייבות לתת מתנה, כאשר המחלקות היא האם המינוי מושלם באישור הסוכנות והמושב, או שנדרש גם אישור המינהל.

סעיף 2 לחוק המתנה קובע, כדלקמן:

"מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

סעיף 5 לחוק המתנה  הדן בהתחייבות לתת מתנה קובע, כדלקמן:

"א. התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

ב. כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו  

    ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

ג. מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם הייתה החזרה מוצדקת

   בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה  

   במצבו הכלכלי של הנותן".

סעיף 5 (ב) ו- (ג) לחוק המתנה: התחייבות לתת מתנה

הטענה היא, כי בהעדר אישור רמ"י, טרם הושלמה עסקה המתנה והיא בגדר "התחייבות לתת מתנה" בלבד, ובמקרה זה יכול הנותן לחזור מהמתנה, בכפוף לקיומם של התנאים המפורטים בסעיף 5 (ב) או 5 (ג) של חוק המתנה.

בפסיקה של ביהמ"ש העליון, קובעת כב' השופטת בדימוס עדנה ארבל ב – בע"מ 8292/08, פלוני נ' פלוני (נבו, 16.2.09), כי באותן שנים די היה באישורים מהאגודה ומהסוכנות, כדי שהמתנה אשר ניתנה לבן הממשיך תושלם, ורואים במינוי "בן ממשיך" כמוגמר ללא צורך באישור מרמ"י ! כך גם נקבע בפס"ד מדעי של ביהמ"ש העליון שניתן בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת.

כך, בסעיף 5 לפס"ד פלוני הנ"ל קבע ביהמ"ש העליון, כדלקמן:

"שתי הערכאות ד'למטה קבעו ממצא עובדתי לפיו המבקש ורעייתו המנוחה מינו את המשיב להיות בן ממשיך וכי הסוכנות והמושב אישרו מינוי זה. בית המשפט המחוזי יישם הלכות שנקבעו על ידי בית משפט זה, לפיהן לאחר אישורים אלו מטעם צדדים שלישיים מושלמת המתנה שניתנה לבן ואין ההורים יכולים לחזור בהם ממתנה זו. בית המשפט קבע כי באותה העת לא היה נדרש אישור מנהל מקרקעי ישראל. לפיכך הגיע בית המשפט לתוצאה שיש להצהיר על המשיב כבן ממשיך."

עם זאת, קיימת פסיקה של ביהמ"ש העליון הרבה שנים לפני פס"ד פלוני הנ"ל, בע"א 2836/90 בצר אריה נ' צילביץ נחמה, פ"ד מו (5) 184, שם נקבע כי – כל עוד לא הושלמה המתנה, כל עוד לא ניתנה הסכמת המנהל, אנו מצויים רק בשלב ההתחייבות לתת מתנה, ורשאי נותן המתנה לחזור ממנה. ואולם, לטעמינו פס"ד בצר מצוטט בטעות ע"י בתי המשפט כפס"ד שעוסק במינוי בן ממשיך, שכן שם דובר על עיסקת מתנה של פיצול מגרש במשק לבן של בעלי הנחלה, ואנו טוענים כי רק מטעם זה נדרש שם אישור המינהל כתנאי להשלמת העיסקה!

וכך נאמר בפס"ד בצר:

"מתן הרשיון להעניק למערער ולבת את הזכות לצמיתות, כשברור היה לכולם כי הבניין המוקם יהיה למעשה, גם אם לא על פי שורת הדין, רכושם של המערער והבת, כשרק המניעה המשפטית לפצל את הזכויות במשק כלפי המינהל (עליה עומד המינהל גם בטיעונו בפנינו), חסמה בעד רישום הזכויות מיידית, באופן בו רשומות זכויות ההורים"

ב-ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, נ"ד (4), 385, גם נקבע כי הקניית מתנה בהקשר של בן ממשיך מושלמת עם קבלת אישור מוסדות האגודה והסוכנות היהודית בלבד, ושם עמד ביהמ"ש העליון על האבחנה של פס"ד בצר:

"ראוי לציין בהקשר זה, כי יש לאבחן את המקרה שלפנינו מהמקרה שנדון בע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, מ"ו (5) 184, אשר עסק גם הוא בהעברת זכויות במשק במושב בדרך של מתנה. באותו מקרה העניקה אם במתנה את זכויותיה כבת-רשות במשק לבתה ולבעלה כ"בנים ממשיכים". העברת זכויות כאמור הייתה טעונה הסכמה מראש ובכתב של המינהל. למרות זאת, האם לא פנתה למינהל לאשר את העברת הזכויות ואישור המינהל מעולם לא ניתן. בית המשפט קבע, כי "כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל, אנו מצויים רק בשלב ההתחייבות לתת מתנה, ורשאית הייתה האם לחזור בה ממנה". קל להווכח, שהנסיבות במקרה שלפנינו שונות תכלית שינוי מהנסיבות בפרשת בצר. למעשה, הן קרובות במהותן המשפטית לסוגיית מעמדה של מתנת מניות בטרם רישום."

סגירת תפריט
דילוג לתוכן